החלטה בתיק ע"מ 1277/10

העורר נעצר ביום 10/02/10 בחשד למעורבות בעבירות ביטחון חמורות, וביום 23/02/10, בקשה המשטרה להאריך את מעצרו ב-15 יום נוספים לצורך המשך החקירה. בימ"ש קמא עיין בחומר החסוי שהועבר לעיונו, וקבע כי העורר קשר את עצמו לחשדות המיוחסים לו. למרות זאת, החליט השופט הנכבד קמא להיעתר באופן חלקי בלבד לבקשה, והאריך את המעצר בעשרה ימים בלבד. על כך הערר שבפני, כאשר לטענת הסנגור לא הייתה הצדקה להארכת המעצר, והוא עותר לשחרור המשיב או לקיצור המעצר. הסנגור מלין גם על השופט הנכבד קמא שהודיע על החלטתו להאריך את המעצר בלא נוכחות העורר, ובכך פגע לטענתו בזכויותיו הבסיסיות. לעומת זאת, התביעה טוענת כי בימ"ש קמא נהג כהלכה, ואין מקום להתערב בהחלטתו.

לא למותר לציין כי בעת הדיון בבימ"ש קמא היה העורר מנוע מפגש עם סנגור, ולכן הדיון התקיים בשני שלבים, כאשר השלב הראשון התקיים בנוכחות העורר, ובלא נוכחות הסנגור, ובו הסביר השופט קמא לעורר את מהות ההליך, ואף שמע את טענותיו, ובשלב השני שמע ביהמ"ש את הסנגור, בלא נוכחות העורר. ההחלטה ניתנה לאחר שהסנגור טען את טענותיו, וטרונייתו של הסנגור ששמע את ההחלטה באולם היא על כך שההחלטה לא הודעה לעורר עצמו ע"י בית המשפט. ההחלטה הודעה לסנגור באולם, ותוכנה הועבר לעורר באמצעות ליווי שב"ס.

ייאמר כבר בפתח הדברים, כי אף שככלל עדיף שהעצור עצמו ישמע את ההחלטה, מימוש זכותו של העצור להיות נוכח בדיוני המעצר בעניינו, שנקבע לאחרונה בבית המשפט העליון בהרכב של תשעה שופטים כי הינה זכות חוקתית, וחלק מהחובה לקיים הליך הוגן, משמעה נוכחות בדיון עצמו שבו "...בית המשפט הדן בשאלת חירותו של אדם נדרש בדרך כלל לראות לנגד עיניו את האדם ולשמוע את דברו בכל הנוגע לחוקיות מעצרו", כלשונו של המשנה לנשיאה בהחלטה בבש"פ 8823/07 שניתנה ביום 11/02/10 (פורסמה בנבו), ואין משמעה גם זכותו להיות נוכח בעת מתן ההחלטה ולשמוע בעצמו את ההחלטה. במיוחד אמורים הדברים כאשר עסקינן בעצור שהוא מנוע מפגש, כאשר משך הדיון ארוך יותר, מפני שהוא מתקיים בשני שלבים נפרדים, תוך הקפדה על מימוש צו המניעה, ועם זאת, תוך הבטחת זכותם של העציר עצמו ושל סנגורו, להיות נוכחים בדיון ולטעון את טענותיהם.

כך עולה גם מסעיף 78(כ) לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), תש"ל - 1970, אשר בו עוגנה סטטוטורית זכותו של עצור להיות נוכח בדיון המעצר, וכך לשון הסעיף, בחלקו הנוגע לענייננו: " דיון מעצר לפי סעיף זה, ובכלל זה דיון בעיון חוזר, יתקיים בפני העצור...", ודוק: דיון מעצר נאמר, ולא החלטת מעצר, אשר לעיתים ניתנת שעות רבות לאחר הדיון, ולאחר שבית המשפט עיין בחומר החקירה שהועבר אליו וכתב את החלטתו. כך עולה גם מלשון סעיף 57 לחוק  סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

כאמור, בימ"ש קמא מסר את החלטתו במעמד הסנגור, ולדברי התובעת, כאשר יש להחליט בין נוכחות העצור ובין נוכחות בא כוחו, עדיף  שהחלטת המעצר תובא קודם לידיעת הסנגור, בכדי שיוכל לשקול את המשך צעדיו, אם לערור במקרה המתאים, או להגיב לבקשה לעיכוב ביצוע וכיוצא באלה צעדים שיש לשקול בעקבות ההחלטה. כך כאמור נהג השופט הנכבד קמא במקרה שלפנינו, לאחר ששמע את דבריו של העורר בנפרד, ובכך מימש את זכותו להיות נוכח בדיון המעצר בעניינו, ולאחר שנקט בצעדים הנדרשים בכדי להביא את תוכן ההחלטה לידיעת העורר, ולא מצאתי דופי בהתנהלותו.

לעצם החלטת המעצר, שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, לרבות מזכר חסוי עדכני ליום הדיון אודות ההתפתחויות בחקירה. שוכנעתי כי יש בחומר החקירה כדי לקשור את העורר לחשדות המיוחסים לו, ושוכנעתי גם בקיומם של צרכי חקירה אשר מצדיקים בשלב זה את המשך מעצרו, בהתאם לתכנון משך החקירה המפורט בסעיף 3 למזכר האמור. כפי שציין בימ"ש קמא בהחלטתו, מדובר בחשדות לקשר עם גורמי טרור בחו"ל ופעילות תומכת טרור, וקיים אינטרס ציבורי מובהק לאפשר לגורמי החקירה למצות את החקירה.

השופט הנכבד קמא בחן היטב את צרכי החקירה, ונעתר באופן חלקי בלבד לבקשת גורמי החקירה, תוך שהוא קוצב את המעצר לפרק הזמן המינימאלי שנדרש לביצוע פעולות החקירה שפורטו בפניו. מצאתי בהחלטתו איזון ראוי בין צרכי הביטחון מחד ובין זכויותיו של העורר מאידך, ולא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו. לפיכך, הערר נדחה.

ניתנה היום, 2 במרץ 2010, ט"ז באדר התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: